(א) ואח״כ הגעילן כו׳ – דאין הטבילה צורך ההגעלה אלא שיצא בטבילה מטומאה לטהרה. וי״א ס״ל דנראה כטובל ושרץ בידו אם טובל תחלה.

(ב) כל זמן שהוא בן יומו – זה לשון הטור ואין מגעילין הכלי עד שלא יהא ב״י או שיהיו במים שמגעילין בו ס׳ כנגדו אבל אם הוא ב״י ואין ס׳ נגדו לא עלתה לו הגעלה ולא עוד אלא אפי׳ הכלי שהגעילו בתוכו גם כן נאסר אם היה של היתר וכן אם מגעיל כלי של בשר לאכול בו חלב או איפכא צריך שלא יהא בן יומו ואם מגעיל בכלי של איסור צריך שלא יהא בן יומו עכ״ל. ותמהתי על שלא העתיק רמ״א גם זה דכשיש במי׳ ס׳ נגד הכלי שהגעיל יכול להגעיל אפי׳ ב״י כמ״ש. ובמה שכתב הטור וכן אם מגעיל כלי של בשר כו׳ צריך שלא יהא בן יומו זה דוקא לכתחלה אבל בדיעבד עלתה לו הגעלה שהרי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא הוא ואפי׳ בקערה של בשר ביורה חולבת ושניהם בן יומו פסק הטור בשם הרא״ש בסימן צ״ה דמותר ובאשר״י סוף ע״א מביא באמת כן לענין חמץ בערב פסח קודם ארבע שעות דמותר אפי׳ בן יומו דהוי נ״ט בר נ״ט דהיתרא אלא דכאן מיירי לכתחלה דאסור לעשות שיהא נ״ט בר נ״ט לכתחלה כמו שכתבתי סי׳ צ״ב סעיף ב׳ ולדידן יש איסור אפי׳ דיעבד אם שניהם ב״י כדעת ספר התרומות שמביא הטור שם סימן צ״ה. ועוד יש לומר דצריך שלא יהא בן יומו ע״פ מה שכתב ב״י בשם רשב״א שנשאל היאך אנו מגעילין כלי שלא בלע איסור אלא עד מקום קבולו וכשמכניסין אותו ביורה פולט מקום האיסור ובולע ההיתר והשיב כיון שאין מגעילין רק שאינו בן יומו לית לן בה ע״כ.

(ג) די לה בהגעלה – כיון דהיתרא קא בלע.

(ד) אסור להשתמש בו כו׳ – שכיון שיש לו בלע של איסור דהא אסור להשתמש בו ע״י האור ע״כ חיישינן שמא יפלוט יותר בחמין שניים.

(ה) אבל בדיעבד אין לחוש לכל זה – לא קאי רק אדברי ההג״ה אבל אמה שכתב הש״ע אם הגעיל כלי הצריך ליבון כו׳ אפילו דיעבד אסור וזה פשוט.

(ו) אפילו דברים חריפים כחומץ כו׳ – בד״מ כתוב ראיתי שיש מקילין בחומץ ליתנו בכלי אסור וראייה מכבד דאמרי׳ חומץ צומתו הכי נמי אינו מפליט וליתא דאדרבה בכלי מפליט חומץ טפי כמו שכתב בא״ח סימן תמ״ב וגבי כבד שאני כן נ״ל ומיהו ע״י הדחה ושטיפה ודאי שרי כמו שכתב הרשב״א סוף סימן זה לענין שאר דברים חריפים.

(ז) ודוקא אם נשתמש בכולו כו׳ – יש לעיין דעת רמ״א בזה כי זהו מדברי הטור שחולק על הרשב״א שכתב כל׳ הש״ע בסעיף זה וכתב הטור עליו ונ״ל דוקא כשנשתמש בכולו כו׳ וא״כ למה כתב רמ״א בל׳ זה כאילו הוא מוסכם על לשון הש״ע שקודם לו ואין לומר שרמ״א מפרש שהטור לא בא אלא לפרש דברי הרשב״א במה שכ׳ אבל לענין הכשירו לא עלה הכשר עד שיכשיר כולו דהיינו אם צריך להכשיר מחמת שנשתמש בכולו באיסור אבל אם נשתמש בקצתו די בהכשר קצתו. זה אינו דמבואר בהדיא בת״ה הארוך דף קכ״ח ע״ב דאף אם לא נשתמש אלא במקצתו באיסור צריך הכשר לכולו וכ״כ בהדיא במשמרת הבית שם שהוא דברי הרשב״א כמו שנעתיק בסמוך אלא ע״כ הטור חולק על הרשב״א בזה ועיקר הפלוגתא תלויה בסוגיא דאיתא פ׳ דם חטאת (זבחים צ״ו) דאמרינן דבתרומה לא בעינן מריקה ושטיפה אם בישל תרומ׳ בקדירה אלא דוקא בבישל בה חטאת ופרכינן עליה שם דגם בתרומה בעינן הגעלה למה שנבלע ומשנינן לא צריכא אלא לדאמר מר בישל חטאת במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי ומזה נתמעט תרומה דאין צריך מריקה ושטיפה אלא במקום שבישל לבד. ובזה יש מחלוקת בין הרשב״א בת״ה הארוך ובמשמרת הבית שלו ובין ב״ה להרא״ה דהרא״ה ס״ל כי היכי דאימעט תרומה הכי נמי איתמעט חולין האסורים וע״כ כתב דבדבר הצריך הגעלה די כשמגעיל מקום שנבלע האיסור לחוד דכבולעו כך פולטו אבל בצריך ליבון לא די ללבן מקום הבלע לחוד אלא כל הכלי דחם מקצתו חם כולו וטעם החילוק בזה לפי שהכשר הליבון אינו עושה הפלטה במה שבלוע אלא שהוא מכלה האיסור שבתוכו ואם מלבנו במקום הבלוע לחוד אינו מכלה רק במקום הליבון לחוד ומה שנאסר בשאר הכלי נשאר עדיין משא״כ בהכשר הגעלה שהוא עושה הפלטה מה שבלע ע״כ כשמגעיל מקצת ע״י הלחות פולט הכל והרשב״א במשמרת הבית כתב וז״ל דמההיא דזבחים אין ראייה לכלי שבלע איסור גמור כנבילה שלא יהא צריך להכשיר כולו דלא ממעטינן שם אלא בבלע היתר כגון בשר בחלב וטעמא כל שנחלש טעם הבשר על ידי הגעלת אותו מקצת כלי שבישל בו שוב אין ראוי לחול שם איסור חלב אח״כ ובתרומה נמי נתן טעם בזה כמ״ש שם אבל בשאר איסור גמור כנבילה וכיוצא בה אני אומר בישל במקצת כלי שצריך להגעיל כל הכלי כו׳ דעל ידי הבישול מתפשט ונבלע בכולו ואפשר דמשום הכי אמרו בסכינא דפיסחא מגעיל להו ולקתייהו ברותחין לפי שהסכינין משתמשים בהם בדברים רטובים שיש בהם מרק להבליע דחמץ בפסח אסור הוא כשאר איסורין ומיהו אפילו נשתמש בסכין בחמץ בחמין קאמר רב אשי דפרזלייהו בנורא וקתייהו ברותחין אף לכשתמצא לומר דמקצת הסכין שבתוך הקתא בולע דחם מקצתו חם כולו אפ״ה אפשר דאותו בלע דפרזילא דתוך הקתא נפלט מחמת ליבון של סכין וע״כ הגעלה שמגעילו עוד דיו לו עכ״ל. מבואר כוונתו דאע״פ שבלע ע״י אור וצריך הכשר ג״כ על ידי אור מ״מ דיו לברזל דבתוך הקתא ברותחין לחוד כיון דהברזל נתלבן נקלש גם החלק שבתוך הקתא וע״פ זה מיושב לי ג״כ מה שהביא ב״י דברי הרא״ש בסוף עבודת כוכבים וז״ל בשם ריב״א דסכינים של עובדי כוכבים צריכין ליבון כיון דהעובד כוכבים דרכו לתקן בהם פתילות של חלב בפי הנר בשעה שהוא דולק ואר״ת דאת״ל דמתרמי הכי כל כמה שאין הישראל משתמש בו ע״י האור סגי ליה בהגעלה ולא נהירא דכיון דתשמישו ע״י האור לא סגי בלא ליבון ופולט תמיד מעט מעט ככל הגעלות כו׳ ויראה שיספיק אם ילבין חודו של סכין לפי מה שרגילין העובדי כוכבים להשתמש בו באור אע״פ שחם מקצתו חם כולו ונתפשט האיסור בכולו מ״מ כיון שאין הישראל משתמש בסכין על ידי האור סגי ליה בהכי עכ״ל וקשה כיון דכבר סתר הרא״ש דברי ר״ת שהתיר מכח טעם זה שאין הישראל משתמש בו ע״י האור ודחאו היאך כתב הוא עצמו כן בסוף. וראיתי דוחקים רבים בזה ונ״ל דהוא על פי מה שזכרנו דהרא״ש מיירי שם עכ״פ בהגעלה אלא דמפני חשש תשמיש בחלב רותח יש להצריך ליבון ובודאי לא מהני להרא״ש הגעלה לחוד היכא שבלע ע״י האור אלא לענין זה מהני דלא נימא כיון שחם מקצת הסכין דהיינו ראשו של סכין בפתילות חלב אצל העובד כוכבים חם כולו ונצטרך ללבן כולו דוקא לזה אמר שאינו כן אלא כיון שנתלבן המקצת נקלש הבלוע שנבלע בשאר הסכין לענין שמהני לו אח״כ הגעלה כן נראה לע״ד ברור. והנה הטור ס״ל דלא כהרא״ה שמחלק בין הכשר ליבון ובין הכשר הגעלה ולא כהרשב״א שמחמיר בכל גוונא להכשיר כל הכלי דוקא אלא ס״ל בכל הכשרים בין ע״י ליבון ובין ע״י הגעלה אם הוכשר המקצת הוכשר כולו ונראה דגם הטור אינו מיקל כאן אלא בדיעבד אבל לא לכתחלה דאל״כ קשה הא הוא עצמו כתב בהלכות פסח שצריך להגעיל גם ידות הכלים אלא ודאי דהתם מיירי לכתחלה. ואם כן יש לתמוה על רמ״א למה כתב דברי הטור כאן כאילו הם דרך פירוש על דברי הש״ע ובאמת חולק עליהם כמו שביארנו גם לענין הלכה יש לתמוה למה חלק על הב״י שכתב שיש לפסוק כהרא״ש והרשב״א המחמירים דלא סגי בהכשר המקצת וראוי לשמוע להם בפרט באיסור דאורייתא. ומ״מ נראה לענ״ד דבשפוד שצלו בו בשר שלא נמלח ורוצה ללבנו לצלות בו בשר כשר די בליבון המקצת דהיינו במקום שהגיע האיסור כיון דאפילו צלה בו בשר היתר בלא ליבון כלל כשר בדיעבד כמ״ש בסי׳ ע״ו ומטעם דנורא משאב שאיב אלא דאם צלה בו בשר נבילה נראה לע״ד דאסור בדיעבד כמו שכתבתי בסי׳ ע״ו דציר נבילה מסריך סריך ולא אמרינן ביה כבולעו כך פולטו וכדאיתא בכמה דוכתי ובודאי נאסר השפוד באותו מקום ואם כן לא יפה עושים אותן הולכי דרכים שלוקחים שפוד של עובד כוכבים ומלבנין החלק העליון שצולין בו ולא יותר אלא דבדיעבד ודאי אין לאסור אם לא ליבן רק המקצת מידי דהוה אידות הכלים דכשר בדיעבד אם לא הגעילם כמו שכתב רמ״א בהלכות פסח ואפילו לכתחלה נראה דאם מלבן השפוד חלק גדול גם במקום שלא הגיע שם האיסור אף שלא ליבן כל השפוד כולו סגי כיון שמקום שלא הוכשר הוא מרחק רב ממקום הצלייה כן נראה לי.